יצירה מוגדרת בתור בריאה או עשיית דבר חדש, כמקור ההשראה והעשייה של האומן, או בתור הכוח ליצור להיות מקורי, לחדש, לעשות דבר שעדיין לא נעשה. יצירות תאטרוניות קיימות מאז ימי אריסטו ביוון העתיקה. ישנם ארבעה מרכיבים המופיעים בכל יצירה תאטרונית, והם: הקהל, הדמות, החלל והזמן.

הדמות ביצירת התאטרון היא ישות בדויה, הקיימת בדמיונו של המחזאי ובטקסט הכתוב. דמות יכולה להיות גם חיה או חפץ, בעלי תכונות אנושיות.. קיימים  3 סוגי דמויות: דמות ראשית שמקדמת את העלילה ומפתחת אותה, דמות משנה שתפקידה להבליט ולשרת את הדמות הראשית, ודמות הניצב שמהווה רקע אנושי ליצירה. ניתן ללמוד על כל אחת מהדמויות מידע מוקדם (הכרת הסיפור הכללי למשל), מהשפה שלה, מיחסיה לדמויות אחרות, מהלבוש שלה ומפעולותיה.

החלל ביצירה התאטרונית מחולק לשניים: החלל הבימתי והחלל החוץ בימתי. החלל הבימתי מורכב מהתפאורה, האביזרים, התלבושות, ולפעמים גם מגוף השחקן. הוא עשוי להיות מאופיין ע"י מבנה התאטרון,שלו אנו קוראים החלל הארכיטקטוני.
המושג חוץ במה מתאר את החלל הסמוי מן העין, שמתפקד כהמשך החלל המוצג לצופים. החלל הדרמטי מתווך בין שני החללים הללו. לעיתים החלל החוץ בימתי הוא מוחשי- הצופים מסוגלים לשמוע ולראות מה מתרחש בו, ולעיתים הוא אינו מוחשי, ומידע זה נמסר רק מפי הדמויות.

מרכיב הזמן ביצירה התאטרונית מתחלק לשלושה סוגי זמנים. אחד מהם הוא הזמן המיוצג, כלומר סך הזמן אליו מתייחס המחזה. השני הוא זמן ההצגה בעולם שמחוץ לה, מתחילתה ועד סופה. בשל המגבלות של זמן ההצגה, הזמן המוצג על הבמה הוא אינו הזמן המיוצג כולו, אלא רק חלק ממנו, אשר נקרא הזמן המוצג. השימוש בהפסקה בזמן ההצגה, לדוגמה, מאפשר לקהל זמן לשוחח על היצירה התאטרונית ולעכל את המסר שלה.

קהל הצופים הוא אולי המרכיב החשוב ביותר ביצירה התאטרונית, כי היא מיועדת לו מלכתחילה. הקהל אינו מתבונן פסיבי, אלא שותף ביצירה התיאטרונית. הוא קולט את המתרחש על הבמה ומגיב לו, וכך נוצר קשר גומלין בין השחקן והקהל.

 

ביביליוגרפיה:

הערך "תיאטרון" באינציקלופדיה העברית

"החוויה התיאטרונית-מבוא לדרמה ולתיאטרון"/ זמירה הייזנר וקרין חזקיה

אנציקלופדיה משודרת/מהות התיאטרון