טקסט הוא מארג של מילים היוצרות משפטים ופסקאות. הטקסט מוצג לרוב באופן חזותי ומיועד לקריאה.
הטקסט התאטרוני הוא טקסט שמיועד להצגה על הבמה. ניתן להגדיר טקסט תאטרוני בתור שיח שבו מתעמתים רצונות סותרים, או בתור סיפור שמממשים אותו בפעולה. השיח ממלא בתאטרון גם תפקיד תיאורי או סיפורי. הנפשות הפועלות מתארות באמצעותו את המתרחש סביבן או בתוכן, או שהן מפרשות באמצעותו את העלילה.
הטקסט התיאטרוני בנוי מקבוצה של סימנים מעולם התיאטרון, אשר מופקים ומבוצעים על ידי השחקנים, מבצע התפאורה, תופר התלבושות, מבצע התאורה והבמאי. כל אלו נקראים "מבצעי הסימנים" של התיאטרון, ותפקידם להמחיש על הבמה את הרעיונות המופיעים בטקסט, בהתאם לפרשנות שנקבעה לו.
 

הטקסט התאטרוני מורכב משני חלקים:

1.השדר התאטרוני - מה שהצופה קולט בעזרת חושיו ומנסה לפענח.

2.המסר התאטרוני-  השדר המפוענח, משמעותה של היצירה ומה שהיוצר או הבמאי ניסו להעביר ביצירה.

הטקסט התיאטרוני מתבטא במעשים לא מילוליים. המחזה הכתוב אינו מציג הנחיות ופעולות ונתון לפרשנות אישית. לכן, טקסט תאטרוני מוגדר בתור מה שמוצג על הבמה, ולא בתור המחזה הכתוב. בנוסף, בטקסט התאטרוני המוצג יש תחושה של התחלה, אמצע וסוף.

 

הטקסט התיאטרוני מקיים שני צירי תקשורת מרכזיים:

1.הציר הבדיוני-המקיים את האינטראקציה ויחסי הגומלין בתוך ההצגה.

2. הציר התיאטרוני- מקיים את האינטראקציה בין המחזה והמסר לקהל הצופים.

 

המחזאי כותב את הטקסט התאטרוני, אך בפועל הוא כותב רק את בסיסו של הטקסט. לאחר כתיבת הטקסט, הבמאי הוא האחראי להפוך את המחזה שכתב המחזאי לטקסט תיאטרוני שלם. הבמאי אחראי על "מבצעי הסימנים" בהפקה, ובעזרת הפרשנות האישית שלו ושל "מבצעי הסימנים" הוא מאחד את הכול לטקסט תיאטרוני שלם ומוגמר.

 

 

 

ביביליוגרפיה:

(שפת הבמה/ חיים נגיד
שפת התאטרון/ אלי רוזיק)