כוריאוגרפיה היא היצירה של התנועה.
יצירת הכוריאוגרפיה מורכבת מהרקדנים
והחלל שבו הם נמצאים, ותפקיד
הכוריאוגרף הוא ליצור את השפה
התנועתית שבה ישתמשו. השפה

התנועתית בכוריאוגרפיה היא חופשית
ואינה מוגבלת, פרט למגבלות גופו של
הרקדן.
יצירת כוריאוגרפיה אינה רצף תנועות מקרי, אלא בעלת מבנה פנימי היררכי:

תנועה-> מוטיב-> פסוק-> משפט-> יצירה.

התגשמות הכוראוגרפיה על הבמה היא ארעית- קיימת רק בזמן ההופעה.

השימוש בכוריאוגרפיה ניכר ביצירות רבות מעולם התאטרון, שהרי לכל פעולה אנושית המתרחשת בחלל מסויים מתקשרים התנועה, קצבה והכיוון שלה. ניתן לאפיין דמות, בין היתר, באמצעות אופן וקצב תנועתה, והסביבה שבה היא פועלת ונעה. בנוסף, התנועה בתאטרון מתייחסת למהלך הכולל של הדרמה המוצגת, הן מבחינת התנועה על הבמה והן מבחינת המשמעות הנגזרת ממנה. תנועת השחקנים ככלל ביחס לציר הזמן של העלילה, בתזוזה של מיקומם על הבמה או ביחס אחד לשני, עשויה להעביר מסר בקשר להתפתחות העלילה. לכן, ביצירות תאטרוניות רבות ישנה חשיבות גדולה לכוריאוגרפיה. אותה חשיבות באה לידי ביטוי בצורתה המודגשת ביותר בסוגה הנקראת "תאטרון תנועה", שמחברת בין אמנויות המחול והתאטרון. 

 

ביביליוגרפיה:

(הספר "הזמנה למחול"/ צופיה נהרין

המאמר "להחזיר את המחול לקדמת הבמה"/ ערן וישנקו

הספר "החוויה התאטרונית- מבוא לדרמה ולתאטרון"/ זמירה הייזנר וקרין חזקיה)