קומפוזיציה היא היחסים בין האובייקטים השונים לבין עצמם ובינם לבין המסגרת או המרחב בו הם נמצאים. פירוש המילה קומפוזיציה הוא מיקום-יחד. (com-position)

הקומפוזיציה היא אחד הכלים המשמעותיים בהם משתמש היוצר כדי להעביר רעיון, תחושה או מסר לצופה. כל קומפוזיציה בימתית עונה על המאפיינים הבאים:
1. בעלת משמעות או מספרת סיפור כלשהו בקשר להצגה.
2. בעלת מבנה המדגיש את הרעיון שהבמאי מבקש להעביר.
3. עונה למגבלות הטכניות של ההופעה על במה.
4. עונה לכללים האסתטיים שהציב הבמאי.

כדי ליצור קומפוזיציה טובה ומתאימה, על הבמאי להיות מסוגל להבין בהתנהגות ובתגובות אנושיות, לדמיין אפשרויות להעמדה ולהמציא חדשות מתוך הנתונים הקיימים. בנוסף, עליו להבין ולהתמצא בתוכן המחזה, ולהיות מודע לתגובות אפשריות של הקהל.
בבניית הקומפוזיציה על הבמאי לדאוג לשליטה בתשומת הלב של הקהל. על מנת ליצור מצב שבו הקהל יבחין בהתרחשות המעניינת והתורמת ביותר לעלילה, הוא יטה את תשומת הלב של הקהל לנקודה מסוימת, שנקראת נקודת התמקדות. זהו הפרט החשוב ביותר על הבמה. לרוב מדובר בדמות הדוברת, בפעולה דרמטית או בחפץ בעל משמעות כלשהי.

כדי להשיג את תשומת ליבו של הקהל לנקודת ההתמקדות, יכולים הבמאי והשחקנים להשתמש במגוון כלים. המשפיע ביותר הוא תנוחת הגוף של השחקן- אם השחקן יעמוד בגבו אל הקהל, הוא יבלוט פחות וימשוך תשומת לב מעטה, לכן כשמתכוונים להבליט את אחת הדמויות יש לוודא שהיא פונה אל הקהל, גם אם היא מסתירה חלק מהדמויות האחרות. בנוסף, ישנה משמעות בקומפוזיציה לפוקוס של הקהל, לצפיפות החלל מסביב לנקודת ההתמקדות, ולאזורי המשחק על הבמה.
 

ביבליוגרפיה:
קווים- בית הספר למקצועות העיצוב.

לקסיקון האומנויות.