הטרגדיה היא יצירה ספרותית דרמטית,
מחזה, שהתפתחה ביוון העתיקה מן
המזמורים אשר נשמעו בהעלאת קורבן התיש
בחגו של אל היין היווני דיוניסוס.
העלילה של הטרגדיה מתרכזת באומללות
האדם וכמה ממנה יוכל לשאת, במעבר מאושר
לעצב, חוסר המוצא לקונפליקט והתמודדות
עם הגורל הלא הוגן.היא מתעסקת ביצרים
אנושיים בלתי נשלטים כגון תשוקה, קנאה, שנאה וגאווה. עלילתה מלאה בעניין, בזמן שהדמות הראשית עוברת עליות ומורדות רבות, עד שמגיע האסון הצפוי בסוף ההצגה.
מטרתה של הטרגדיה לפי הפילוסוף היווני אריסטו היא ליצור אצל הצופים הזדהות ואמפטיה עם הדמות הראשית, לזעזע ולהעלות רגשות של פחד וחמלה. לגרום לצופה להזדככות והיטהרות – "קתרזיס".
הטרגדיה מתחלקת לשתי קבוצות -  הטרגדיה הקלאסית, והטרגדיה המודרנית.
על פי חוקרת הספרות דורותיאה קרוק, לטרגדיה ארבעה שלבים;
המעשה המביש -  מקרה קיצוני ומזעזע אשר שובר מוסכמות חברתיים ועובר על כללים מוסריים.
הסבל והייסורים– הסבל של האדם עקב המעשה המביש שביצע, סבל אשר משפיע השפעה הרסנית על הגיבור.
הידיעה – ההארה אשר עובר הגיבור, הארה אשר גורמת לו להבין את מלוא חומרת חטאו. כשהגיבור מבין מדוע הוא סובל, מבינים גם הצופים.
האישור מחדש – לאחר המעשה המביש התערערו מוסכמות החברה, ולשם כך הן צריכות אישור מחדש, אשר בדרך כלל מוסיף מסקנה למחזה.
בעשורים האחרונים לא נכתבו אף יצירות ספרותיות מפורסמות שנחשבות לטרגדיה, אך הטרגדיות הקלאסיות שנכתבו לפני מאות שנים עדיין מוצגות בתיאטראות ומשפיעות עלינו עד היום.
 

ביבליוגרפיה:

הערך "טרגדיה" בויקיפדיה
הערך "טרגדיה" באתר מטח
לקסיקון האומנויות, הוצאת מסדה 1975
סופוקלס – שבע הטרגדיות, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים 1963